פלאפון תקשורת בע"מ נ' אלקובי ואח'

החלטה

בפניי תביעה בסכום קצוב ובקשה להארכת מועד להגשתה.

התביעה הוגשה ביום 10/01/2011 ע"ס 30,064.96 ₪, וצורפו לתמיכה בה הסכמים מיום 26/05/2008, וחלקם מיום 28/05/2008 וכן נספחים להסכם, והוראת קבע חתומה ע"י הבנק.

התביעה הוגשה בגין אי תשלום חשבוניות עבור שימוש במכשירי טלפון סלולריים, יתרת שווי המכשירים וקנס יציאה.

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשת המבקש בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא רק לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה.

לעניין זה ראה ע"א 2418/96 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, ובספרו של כב' השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה שביעית), בעמוד 311: "בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירו של המבקש נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותם" ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז.

ביהמ"ש חייב לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית.

במהלך השנים התפתחו כללים בפסיקה, אשר מנחים את בתי המשפט בעניין זה. כך למשל נקבע: בע"א 169/82 כץ נ' מלינה בע"מ, פד"י ל"ט (1) 511, 518 כי "בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש ובית המשפט ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית, אפילו אם המדובר בהגנה דחוקה". בשלב זה, די לנתבע להראות שלכאורה יש לו טענות הראויות להישמע, ואפילו אם נחלשת גרסת ההגנה באופן רציני כתוצאה מהחקירה הנגדית, אין מונעים רשות להתגונן כאשר קיימת אפשרות קלושה שאחרי גביית הוכחות מלאות יתברר שיש יסוד לטענות ההגנה ע"א 519/65 ברזילי נ' קשת ואח', פ"ד כ(2) 141, 142.

המבקשים טוענים כי התקשרו עם המשיבה לאחר "מסע שכנועים" מצד נציגי המשיבה, שהגיעו לביתם והציעו תנאים אטרקטיביים להתקשרות, כאמור כבר ביום 28/05/2008. לטענתם לאור הכדאיות שהוצגה בפניהם ע"י נציגי המשיבה הם התחייבו ל- 7 מכשירים, ואף זכו לדבריהם במתנה של מחשב נישא עם מודם. יחד עם זאת לדבריהם אף שכבר עם קבלת החשבונית הראשונה נראה היה כי "נפלו ברשת" לדבריהם, לאור גובה החשבונית, בה ראו חיובים בעבור מכלול הדברים שחלקם הובטח להם במתנה, המשיכו בהתקשרות במשך כשנתיים. עוד לדבריהם הובטח להם ע"י נציגי המבקשת כי באם יפנו לקוחות נוספים, יקבלו מתנה נוספת "מיני-בר".

דיון

מעבר לצורך אציין בקצרה כי טענות ב"כ המבקשים בבקשותיו השונות, שהוגשו לאחר הבקשה הראשונה והן בסיכומיו בדיון הינן טענות שלא הוצהר עליהן, אף שהן טענות עובדתיות לשמן. כבר נקבע:

"טענות הנתבע, שהובאו בתחומיה של הבקשה למתן רשות להתגונן ובה בלבד, אינן מהוות כתב הגנה במשפט. תצהיר הנתבע הוא אשר בא במקום ההגנה לפי תקנה 211 לתקנות סד"א. תקנה זו באה להגביל את הנתבע בשעת הדיון לאותן טענות בלבד אשר אומתו בתצהיר, בלא שתורחב יריעת ההגנה וללא תוספת של טענות אחרות שלא אומתו כאמור (המ' 16/64 מלך נ' רייף פ"ד י"ח (2) 317). ולפיכך ראוי לדייק ולומר כי לא הטענות שפורטו בגוף הבקשה לרשות להתגונן יהוו את טענות ההגנה, אלא רק אותן טענות שהובאו במפורש בתצהיר ואלה בלבד. טענה שלא נטענה על ידי הנתבע בתצהיר המצורף לבקשתו אלא נוספה בכתב יד לבקשה בלבד - אין התובע חייב להתייחס אליה, והוא רשאי להסתפק בהוכחת הדברים שהוכחשו בתצהיר ואיננו חייב לחפש הכחשות וטענות נוספות במסמכים אחרים (ע"א 378/60 משה פיסקוס נ' חי מזרחי, פ"ד ט"ו 169, 171).

ברור אם כן שהנתבע איננו יכול להישמע בטענה כלשהי שלא העלה בתצהירו, אפילו הביא את הטענה בין נימוקי הבקשה (ע"א 514/64 כהן נ' אשכנזי, פ"ד י"ט 01) 696, 698)."

(ד. בר-אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה שמינית, עמ' 157).

בדיון שנערך בפניי ביום 8 במרץ 2011, נחקרה המבקשת 1 בחקירה נגדית אודות תצהירה.

במהלך החקירה וכן מהבקשות גופן אין הכחשה של קבלת האזהרה, ואין טעמים להארכת מועד.

נימוקי ההגנה

כמו שציינתי כבר בתחילת הדברים, ההתקשרות החלה בשנת 2008 , והטענות שנטענו תקפות לכל תקופת ההתקשרות מתחילתה, כל העובדות שנטענו ע"י המבקשים נכונות לכאורה החל ממועד חתימת ההסכם, ולמרות זאת ההסכם לא בוטל ונעשה שימוש במכשירים.

כמו כן במהלך כל תקופת ההתקשרות, בפועל שולמו החשבוניות למרות טענותיהם של המבקשים.

משנשאלה מבקשת 1 בחקירתה הנגדית לגבי אופי התשלום, ומדוע לא ציינה כי היו לא פעם החזרי תשלומים מסיבת אכ"מ, ענתה בתחילה כי כל התשלומים שולמו באיחור של "שבוע שבועיים פלוס מינוס" (פרוטוקול עמ' 3, שורה 17), ולאחר שב"כ המשיבה הפנתה אותה לחשבוניות ספציפיות ומועדי תשלומם, לעיתים באיחור של חודש ימים, הודתה המבקשת כי "אני לא סופרת את הימים, אני רק יודעת ששולמו. אני יודעת שכל החזר שהיה שולם בסופו של דבר." (שם, שורה 23-24). מכאן ניתן ללמוד כי המבקשים לא עמדו בהסכם פעמים רבות, והתשלומים שולמו באיחור ניכר.